<h1>שבלי הלקט סימן ס"ד</h1>
<h2>דף יא.</h2>
תנן התם לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. פי' שמא ישכח ויטה את הנר. ואמר רבה אפילו גבוה שתי קומות ואפילו גבוה שתי מרדעות. והא דתנן אין קורין לאור הנר, דווקא חד הוא דלא ליקרי. אי נמי תרי גברי בתרי ענייני דלא מרגשי חד בחבריה, אבל תרי גברי בחד עיניינא שרי. כתב בעל התרומה זצ"ל בליל כיפורים מותר לכל אחד לומר אפילו לבדו בספר ולקרות סליחות לאור הנר, וכן מנהג, משום שהוא יום כפרה וסליחה ואימת יום הכיפורים עליהן ונזכר ולא יטה הנר. וגם צורך שעה להרבות תחנונים, אבל ליל יום טוב שחל להיות בשבת אסרו לומר פיוטים לאור הנר, אלא אם כן יקרא אחר עמו בספרו, אפילו במקום ציבור. אבל אם יודע קצת פיוט על פה מותר לעיין ראשי הדברים בתוך הספר והוא יגמור הדבר מחוץ, וחוזר ומעיין בספר לאור הנר וגומרו מבחוץ, כדאמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיות. וכן הדין בלילי פסחים שחלו להיות בשבת, וצריך לו לומר הגדה על השולחן, אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעייוני אשתו עמו אם אינה יודעת לקרות בספר. אבל עיוני ראשי הדברים שיודע לומר מבחוץ מותר. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו, שהתרומה הזאת מדומעת במקצת. מה שאמרו בלילי פסחים שחלו להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השולחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעייוני אשתו עמו, מה יעשה. תיבטל מצות והגדת משום ספק שמא יטה. ועוד. אם התרנו לקרות תרי גברי בחד עניינא, דאיכא למימר כל אחד ואחד נותן דעתו לקרות ואינו מרגיש בהטאת חבירו, כל שכן שיש להתיר בשאין חבירו קורא עמו בספר ובעיוני אשתו. והא דנקט תרי גברי בחד עניינא רבותא קא משמע לן, שאע"פ ששניהן קורין שרי. וכל שכן אם האחד קורא והאחר מעיין בו ושומע, לאפוקי ביחיד בינו לבין עצמו דלא יקרא. ועוד דקריאת ההגדה בספר הוי כעין ראשי פרקים, דאין עם הארץ בעולם שלא תהיה קצת שגורה בפיו, ובעיינו קצת בספר קורא פעם בספר, פעם חוץ לספר. וכדברי אחי נראה בעיניי, דכל שכן שהאשה זכורה להזכיר לבעלה שלא יטה מאחר שהיא אינה טרודה לקרות.
